<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שני ס"ב</h1>
<h2>דף מה:</h2>
כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת ידי חובתו יצא. והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה מן התורה. היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמותו. לר"ם. לשון הר"ם קצר בזה. ויש מי שבאר מה שכתב עד שיענה אמן ואם ענה אמן יצא שכל העונה אמן הרי הוא כמברך. ויש מי שבאר עד שיענה מה שהם אומרים, כתב הראב"ד אע"פ שהשומע כעונה אין ראוי לפטור עצמו בשמיעה לבד, ונראין דבריו.
